= ללא גלוטן, ללא חלב, ללא ביצים,
שיחה על הנפש ועל האקלים =
= ללא גלוטן, ללא חלב, ללא ביצים,
שיחה על הנפש ועל האקלים =
שמי מעין ואני היוצרת מאחורי
'ללא-ללא' בלוג.
אני בשלנית חובבת, שף קונדיטורית,
אנימטורית ומאיירת.
לפני כמה שנים, גיליתי שיש לי
רגישות לגלוטן ולחלב
ובשנים האחרונות אני טבעונית.
לכן, החלטתי ליצור בלוג שכולו-
מתכונים בריאים, טבעוניים וללא גלוטן.
המקום שאני כותבת ומעלה מחשבות
תהיות, פחדים, משברים והתמודדויות.
אני ואתם יחד כנגד משבר האקלים…
אשמח שתצטרפו אלי.
בפוסט הזה אספר על הצעד הראשון של המסע שלי להתמודדות עם דיכאון וחרדה, וכיצד הצעד הזה הפך למפתח בתחילת המסע שלי לקראת ריפוי.
שיתוף אישי בחווית הדיכאון שלי והחרדה ממשבר האקלים. כתבתי את הפוסט כדי לתת במה למילה דיכאון ומקום לכל מי שמרגיש כמוני- שתדעו שאתם לא לבד.
במהלך התואר שלי בבצאל, גיליתי במהלך קורס כתיבה, שדרך מאוד מיוחדת בשבילי להתבטא ולהעביר מסרים בדרכים מעניינות, היא באמצעות כתיבת שירים.
זהו שיר שכתבתי בעקבות הפוסט הראשון דיכאון ממשבר האקלים.
ציטוט מתוך הפוסט:
"משהו בי רצה להדחיק ולשכוח, אבל ידעתי שאין כבר לאן לברוח, כל מקום בעולם נראה מסוכן. האקלים התחרפן ואפילו כבר כאן. כשהיו בארץ שריפות, בכל מדור חדשות התחילו בגל האשמות: "זאת הצתה!", אבל אף אחד לא חשב לומר את האמת, שזאת קריאה לעזרה של "אמא אדמה"."...
"אחרי זמן מה, משהו עצר אותי מלהדחיק ולשכוח, כי אין לנו לאן לברוח, אני יכולה לעצום עיניים ולנסות להתחבא, אבל לְמָה? ומה זה יתן? הגעתי למסקנה שיש לנו משימה! זה בידיים שלנו- להציל את אמא של כולנו, את אמא אדמה."
"אומרים…
שאמא יש רק אחת..
היא
מעולם לא רצתה
להיות
מעשנת פסיבית
אבל
היא ספגה.
היא לא יודעת לשחות
אבל
היא טבעה
בנהרות
של שמן שחור
בחומרים רעילים
ובחומרי הדברה.
למרות זאת
מבלי לשאול שאלות
היא המשיכה
ונתנה לנו מכל טוב ליבה.
ומה אנחנו הבאנו לה?
מלחמות, הכחדה, שנאה
וחומרים שהיא לעולם
לא תוכל לפרק ולשבור
מה נותר לה,
אם לא אותם
לאגור?
מכל חלקיה היפים
כולם
לוקחים, נוגסים
ואת שטחה הירוק
מעלימים
מה עוד ממנה כולם רוצים?
גם, לאמא אדמה
מגיע להיות אהובה
וקצת יותר שקט,
שלווה ומנוחה.
היא בוכה,
כי מעולם לא רצתה
להיות אם מוזנחת ומוכה.
↓
היא בסך הכל
מבקשת את זכותה,
כמו בכל משפחה.
אומרים…
שאמא יש רק אחת..
אבל שכחנו
את האמא של כולנו..
את אמא אדמה."
במהלך התואר שלי בבצאל, גיליתי במהלך קורס כתיבה, שדרך מאוד מיוחדת בשבילי להתבטא ולהעביר מסרים בדרכים מעניינות, היא באמצעות כתיבת שירים.
זהו שיר שכתבתי בעקבות הפוסט הראשון דיכאון ממשבר האקלים.
ציטוט מתוך הפוסט:
"משהו בי רצה להדחיק ולשכוח, אבל ידעתי שאין כבר לאן לברוח, כל מקום בעולם נראה מסוכן. האקלים התחרפן ואפילו כבר כאן. כשהיו בארץ שריפות, בכל מדור חדשות התחילו בגל האשמות: "זאת הצתה!", אבל אף אחד לא חשב לומר את האמת, שזאת קריאה לעזרה של "אמא אדמה"."...
"אחרי זמן מה, משהו עצר אותי מלהדחיק ולשכוח, כי אין לנו לאן לברוח, אני יכולה לעצום עיניים ולנסות להתחבא, אבל לְמָה? ומה זה יתן? הגעתי למסקנה שיש לנו משימה! זה בידיים שלנו- להציל את אמא של כולנו, את אמא אדמה."
"אומרים…
שאמא יש רק אחת..
היא
מעולם לא רצתה
להיות
מעשנת פסיבית
אבל
היא ספגה.
היא לא יודעת לשחות
אבל
היא טבעה
בנהרות
של שמן שחור
בחומרים רעילים
ובחומרי הדברה.
למרות זאת
מבלי לשאול שאלות
היא המשיכה
ונתנה לנו מכל טוב ליבה.
ומה אנחנו הבאנו לה?
מלחמות, הכחדה, שנאה
וחומרים שהיא לעולם
לא תוכל לפרק ולשבור
מה נותר לה,
אם לא אותם
לאגור?
מכל חלקיה היפים
כולם
לוקחים, נוגסים
ואת שטחה הירוק
מעלימים
מה עוד ממנה כולם רוצים?
גם, לאמא אדמה
מגיע להיות אהובה
וקצת יותר שקט,
שלווה ומנוחה.
היא בוכה,
כי מעולם לא רצתה
להיות אם מוזנחת ומוכה.
↓
היא בסך הכל
מבקשת את זכותה,
כמו בכל משפחה.
אומרים…
שאמא יש רק אחת..
אבל שכחנו
את האמא של כולנו..
את אמא אדמה."
במהלך התואר שלי בבצאל, גיליתי במהלך קורס כתיבה, שדרך מאוד מיוחדת בשבילי להתבטא ולהעביר מסרים בדרכים מעניינות, היא באמצעות כתיבת שירים.
זהו שיר שכתבתי בעקבות הפוסט הראשון דיכאון ממשבר האקלים.
ציטוט מתוך הפוסט:
"משהו בי רצה להדחיק ולשכוח, אבל ידעתי שאין כבר לאן לברוח, כל מקום בעולם נראה מסוכן. האקלים התחרפן ואפילו כבר כאן. כשהיו בארץ שריפות, בכל מדור חדשות התחילו בגל האשמות: "זאת הצתה!", אבל אף אחד לא חשב לומר את האמת, שזאת קריאה לעזרה של "אמא אדמה"."...
"אחרי זמן מה, משהו עצר אותי מלהדחיק ולשכוח, כי אין לנו לאן לברוח, אני יכולה לעצום עיניים ולנסות להתחבא, אבל לְמָה? ומה זה יתן? הגעתי למסקנה שיש לנו משימה! זה בידיים שלנו- להציל את אמא של כולנו, את אמא אדמה."
"אומרים…
שאמא יש רק אחת..
היא
מעולם לא רצתה
להיות
מעשנת פסיבית
אבל
היא ספגה.
היא לא יודעת לשחות
אבל
היא טבעה
בנהרות
של שמן שחור
בחומרים רעילים
ובחומרי הדברה.
למרות זאת
מבלי לשאול שאלות
היא המשיכה
ונתנה לנו מכל טוב ליבה.
ומה אנחנו הבאנו לה?
מלחמות, הכחדה, שנאה
וחומרים שהיא לעולם
לא תוכל לפרק ולשבור
מה נותר לה,
אם לא אותם
לאגור?
מכל חלקיה היפים
כולם
לוקחים, נוגסים
ואת שטחה הירוק
מעלימים
מה עוד ממנה כולם רוצים?
גם, לאמא אדמה
מגיע להיות אהובה
וקצת יותר שקט,
שלווה ומנוחה.
היא בוכה,
כי מעולם לא רצתה
להיות אם מוזנחת ומוכה.
↓
היא בסך הכל
מבקשת את זכותה,
כמו בכל משפחה.
אומרים…
שאמא יש רק אחת..
אבל שכחנו
את האמא של כולנו..
את אמא אדמה."